להתחיל את החיים מחדש בגיל 40

כדור בייסבול שעף מחוץ למגרש כנראה לא מרגיש את המכה שרק לפני רגע קיבל. הוא מלא באדרנלין, מרגיש נפלא, כולם מריעים לו על ההישג והוא חוזר מייד למשחק.

בחיים זה קצת אחרת.

לפעמים אדם מקבל מכה שמעיפה אותו מחוץ למגרש ואף אחד לא שם לב.

מבחוץ הוא נראה שלם לגמרי, אבל בפנים הוא מפורק, כבר לא מזהה את עצמו.

לפעמים הוא עף כל כך רחוק שהוא כבר לא זוכר לאן בכלל צריך לחזור.

אני עפתי מהמגרש בגיל 26.

מלחמה. פציעה פיזית. פציעה נפשית.

כשהסערה סוף סוף נרגעה אחרי יותר מעשור, הסתכלתי על המגרש בקנאה.

רציתי לחזור לשחק אבל הפחד היה משתק.

נראה שכולם כל כך השתפרו מאז, ואני... לא רק שלא התאמנתי, גם הרגשתי שאיבדתי את כל היכולות שהיו לי פעם.

לא הייתה בי האמונה שאפשר לצמצם את הפער.

בגיל 40 פגשתי במקרה את הווינותרפיה, שבאותם ימים עוד לא היה לה שם.

לא ידעתי שנכנסתי למחנה האימונים שיחזיר אותי לחיים. לא ידעתי שזה הולך להיות כיף.

תוך שנה חזרתי למשחק פעיל.

חצי שנה אחרי כבר עמדתי על הקווים, מאמן עוד חבר'ה כמוני שפרשו מהמשחק שלא מרצונם.

זה הזמן להחזיר למגרש עוד כדורים.

מפוזרים כל כך הרבה מהם סביבנו.