הסיפור שלא סופר

את הסיפור הזה לא סיפרתי מעולם. סיפור שלקח לי שנים להבין את חוכמתו, סיפור שנתן לי כוח בימים הכי קשים.

כשחברת טבע הזמינה לעובדיה את יינות TERRA UMA ואותי לשאת דברים בהדלקת נרות חגיגית - פתאום הרגשתי צורך לשתף אותו.

קצת לפני שסבא שלי ז״ל, עזב את העולם הוא נתן לי חנוכייה. ובאותה ההזדמנות הוא ביקש שאדליק בה נרות בכל חג חנוכה. כששאלתי אותו למה זה חשוב לו, הוא ענה: “המלאך ששמר עליי, שומר גם עליך". הוא ביקש שאזכיר את הנס.

הסכמתי כמובן, אבל לא הבנתי.

לא הבנתי איך אדם שכל משפחתו הושמדה בשואה, שנפצע כל-כך קשה כשנלחם בנאצים לנקום את דמם, שנשאר לבדו בעולם - מדבר על נס. 

עשרות שנים אחרי הפציעה שלו, נפצעתי גם אני במלחמה. במשך שנים הוא ראה מקרוב את ההתמודדות שלי עם הפוסט טראומה, ראה אותי ברגעים שהייתי צריך כל גרם של תקווה כדי לעבור עוד יום, וכנראה שהבין אותי טוב מכולם.

רק אחרי שסבא הלך לעולמו הבנתי את המסר החשוב שביקש להעביר לי. הנס לא היה קשור להישרדות מהתופת והחורבן - הנס היה בכך שלא איבד את התקווה. ביכולת לראות את מה שיש ולא את מה שאין.

גם השנה אדליק נרות בחנוכייה של סבא. חנוכייה של אדם חכם ואמיץ שמזכירה לי כל שנה שהניצחון הוא לא רגע אחד, אלא אינסוף רגעים שיש להמשיך לצעוד בהם, ולהתעקש לראות בהם את הטוב. 

חנוכייה שמזכירה לי שהנס הוא ביכולת ליצור מחדש את הדברים ששווה לחיות עבורם, ביכולת לבנות חיים חדשים מתוך ההריסות.